עיצוב וירטואוזי: כשחומרים פשוטים פוגשים יוקרה

בתחילת החודש ביקרתי בערב הפתיחה של תערוכת העיצוב TAAD, יוזמה חדשה וראשונה מסוגה בישראל: תערוכה מסחרית שמציגה פריטים מגוונים שעוצבו על ידי מעצבים.ות ואמנים.ות מובילים.ות מהעולם וגם מישראל באוצרות של מריה ניסימוב (Maria Nasimov), היסטוריונית ואוצרת אומנות ושל אוצרת העיצוב המוערכת מריה כריסטינה דידרו (Maria Cristina Didero), המנהלת האוצרותית של Design Miami שאצרה בעבר מגוון תערוכות עיצוב ברחבי העולם, ביניהן גם תערוכות במוזיאון העיצוב חולון. אמנם התערוכה מסחרית, אבל רוב הפריטים הם one-of-a-kind או מיוצרים בסדרות קטנות, ונמכרים במחירים גבוהים. זהו עיצוב עילית למי שידו משגת, ולאחרים זאת הזדמנות להיחשף לדמיון והיצירתיות של המעצבים ולעושר הוויזואלי והחומרי שתערוכה כזו מציעה. אירוע זה נחשב משמעותי לקהיליית העיצוב. מנקודת המבט של מומחית לחדשנות בחומרים, היה אפילו מעניין יותר לראות איך המשחק עם חומרים וטכנולוגיות הוא כלי עיקרי אצל המעצבים המציגים בתערוכה, כאשר במקרים רבים היישום החומרי היה מתעתע, וזה בדיוק מה שיצר את העניין.

במיוחד תפסה את עיני סדרת כיסאות "Dino" של המעצב האמריקאי דניאל ארשארם (Daniel Arsham). הכיסאות בעלי נפח וצורניות מופשטת. הצורות שלהם נוצרו לאחר סקיצות מהירות בפלסטלינה אותם יצר המעצב במהלך סגרי הקורונה. מה שמעניין בכיסאות הללו נמצא בחומריות שלהם, שמספרת סיפור אחר לגמרי. הצבעוניות הנועזת של הכיסאות מגיעה עם מידה של שקיפות המאפשרת לראות את דוגמת פני השטח של החומר שנמצא מתחת לצבע. הדוגמה מראה כי הכיסאות בעצם עשויים מעץ, ולא סתם עץ, אלא לביד (דיקט) של לבנה שנחשב בעיקר לחומר נגיש, אמין ושימושי.

השימוש בלבידים, חומר שהיה בשימוש נרחב במאה העשרים, ובתחילת דרכו היה חדשני אולם מהרה הפך לחומר גלם בסיסי בבנייה, החל לעלות בשנים האחרונות שוב כחומר גלם מעניין לעיצוב. העלייה בנגישות של טכנולוגיות עיבוד וייצור דיגיטליות מתקדמות עבור משרדי עיצוב קטנים, מעצבים עצמאיים ואפילו סטודנטים לעיצוב, הובילה ליותר התנסויות יצירתיות בחומרים שהיו נגישים להם, דוגמת לבידים. ההתנסויות הללו תרמו בתורן להרחבת המנעד של החומרים המשמשים ליצירת פריטי עיצוב שונים, ובפרט פריטים ואובייקטים שמיוצרים בסדרות קטנות או כיחידה בודדת, המכונה One-of-a-kind. בין השאר העיסוק הזה הוביל ליצירת טכניקות חיבור, כרסום, חיתוך ועיבוד שבבי מתקדמות של לבידי עץ, אשר חושפת את הצבעוניות של שכבות העץ השונות באופן המזכיר במידת מה את מראה השכבות האופייני לעץ גושני.

מימין לשמאל: נטע אשרי, Zsuzsanna Horvath, Matthias Bengtsson

בחזרה לכיסאות ה-Dino, סימנים בולטים של עיבוד ממוכן על פני השטח מרמזים על ייצור דיגיטלי, כרסום ב-CNC, אבל גם כאן המעצב בחר לתת להם מראה מעט מתעתע מכיוון שהוא מציג טופוגרפיה של שכבות (כביכול ב"רזולוציה" נמוכה) המזכירה צורניות אופיינית אחרת שלמדנו להכיר בעשורים האחרונים, זו של אובייקטים המיוצרים בהדפסת תלת מימד של פולימרים תרמופלסטיים. עם זאת, עדיין לא קיימת הטכנולוגיה להדפסה של עץ בתלת מימד תוך שימור מראה השכבות האופייני לו וכמובן שייצור הכיסאות אכן נעשה בטכנולוגיית CNC - Computer Numerical Control.

הכיסאות הללו מדגימים כיצד בעזרת היכרות עם מגוון חומרים, טכנולוגיות, גימורים ווירטואוזיות צורנית מעצבים יכולים לשלוח את הצופים, ואת הלקוחות שלהם, למשחק בילוש חומרי שנוצר משילוב לא מוכר, מעורר את המחשבה ומייצר סקרנות שובבה. מה הערך של המשחקיות העיצובית-חומרית הזאת? ראשית, כמו במקרה של אומנות טובה גם עיצוב טוב יודע לעורר רגשות ולהשפיע על התחושות שלנו, ואף מעבר לכך חוקרים מצאו שעיצוב משפיע גם על הזהות האישית שלנו בעיקר בעידן הנוכחי. שנית, הכיסאות יוצרו במהדורה מוגבלת של 250 יחידות. במבט על עולם של צריכה מוגברת פריטים ייחודיים ובעלי ערך גבוה מהווים את היוצא מן הכלל ובמידה מסוימת אינם נענים לתכתיבים של צריכה והחלפה מהירה. לבסוף אם במילה "ערך" חיפשתם את המחיר של הכיסאות, מדובר על 9,500$ לא כולל דמי משלוח.